גמישות מוחית מתייחסת ליכולת של מערכת העצבים לשנות את המבנה שלה והתפקוד שלה במהלך החיים, בתגובה לגיוון סביבתי.למרות שמשתמשים במושג זה כיום בפסיכולוגיה ובמדעי המוח, הוא איננו מוגדר בקלות והוא מתייחס לשינויים ברמות שונות במערכת העצבים, נעה בין איורעים מולקולקיים, כגון שינויים בביטוי הגנטי, להתנהגות".
גמישות מוחית (הפלסטיות של מערכת העצבים)
מבנה וארגון
עמוד זה הוא למידע בלבד. אנו לא מוכרים מוצרים אשר מטפלים במצבים שונים. המוצרים של קוגניפיט לטיפול נמצאים כרגע בשלבי תיקוף. אם אתה מעוניין אנא בקר בפלטפורמת המחקר של קוגניפיט
היכנס לתרגילים הקליניים בשביל המוח.
גרה את היכולות הקונגטיביות שלך
עזור לשקם תפקודי מוח פגועים
גמישות מוחית מאפשרת לתאי עצב להתחדש הן אוטומטית והן תפקודית, וליצור קשרים סינפטיים חדשים. גמישות מוחית היא היכולת של המוח להשתקם ולבנות את עצמו מחדש.פוטנציאל מסתגל של מערכת העצבים מאפשר למוח להשתקם לאחר הפרעות או פציעות ולצמצם את ההשפעות של מבנים שהשתנו בעקבות פתולוגיות כגון טרשת נפוצה, פרקינסון, התדרדרות קוגנטיבית, אלצהיימר, דיסלקציה, ADHD, אינסומניה, etc.
רשתות העצבים before אימוןרשתות העצביםשבועייםלאחר גירוירשתות העצבים חודשיים לאחר גירוי
גמישות סינפטית
כאשר עסוקים בחוויות ולמידה חדשים, המוח מבסס סדרה של נתיבים כצביים. נתיבים עצביים אלו, או מסלולים, הם נתיבים המורכבים מעצבים המחוברים פנימית. מסלולים אלה נוצרים במוח דרך שימוש יומי ותרגול; כמו דרך בהר שנוצרת משימוש יומי של רועה והעדר שלו. העצבים בנתיב עצבי מתקשרים האחד עם השני באמצעות קשרים הנקראים סינפסות, ונתיבי תקשורת אלה יכולים להתחדש במהלך כל החיים. בכל פעם שבה אנו משיגים ידע חדש (דרך תרגול חוזר), התקשורת הסינפטית שבין העצבים מתחזקת. חיבור טוב יותר בין העצבים משמעו שהסיגנלים החמשליים מטיילים יותר ביעילות כאשר הם יוצרים או משתמשים בנתיב חדש. לדוגמה, כאשר מנסים לזהות ציפור חדשה, קשרים חדשים נוצרים בין עצבים ספציפיים. עצבים בקליפת החזותית קובעים את הצבע שלה, בקליפה השמיעתית מזהים את הציוץ שלהף ואחרות את שמה של הציפור. בכדי לדעת איזו ציפור זו, התכונות שלה, הצבע, הציוץ, ושמה חוזרים פעמים רבות. ביקור מחדש במסלול העצבי וביסוס מחדש של התשדורת העצבית בין העצבים המעורבים בכל ניסיון מחזקים את היעילות של השידור הסינפטי. תקשורת בין העצבים הרלוונטיים נהייתה קלה יותר, קוגניציה נהייתה מהירה ומהירה יותר. גמיושת סינפטית היא אולי העמוד התומך עליו החשילות של המוח נחה.
יצירת תאי עצב
בעוד גמישות סינפטית מושגת באמצעות חיזוק התקשורת באתר הסינפטי בין עצבים קיימים, יצירת תאי עצב מתייחסת ללידה וההתרבות המהירה של תאי עצב חדשים במוח. במשך זמן רב הרעיון של לידת עצבים מתמשכת במוח הבוגר נחשב כפירה. מדענים האמינו שתאי עצב מתו ומעולם לא הוחלפו על-ידי חדשים. מאז 1944, אולם בעיקר בשנים האחרונות, הקיום של חידוש תאי העצב בוסס מדעית ואנו יודעים כי הוא מתרחש כאשר תאי גזע, סוג מסוים של תא הממוקם בפיתול המשונן, ההיפוקמפוס ויכול להיות גם בקליפת המוח הקדם חזיתית, מתחלק לשני תאים: תא גזע ותא אשר יהיה תא עצב מצויד במלואו באקסונים ודנדריטים. תאי עצב חדשים אלה ינדדו לאיזורים רחוקים של המוח היכן שזקוקים להם, וכך יש להם את הפוטנציאל המאפשר למוח לחדש את מלאי תאי העצב שלו. ידוע ממחקר על חיות ואנשים שמוות נוירוני זה (לדוגמה לאחר שבץ) הינו טריגר רב-עוצמה להתחדשות תאי העצב.
גמישות תפקודית מפצה
ההתדרדרות הנוירו-ביולוגית שמלווה את ההזדקנות מתועדת היטב בספרות המחקר ומסבירה מדוע הביצוע של מבוגרים בוגרים גרוע מזה של מבוגרים צעירים במבחנים על ביצוע נוירו-קוגנטיבי. באופן מפתיע, לא כל המבוגרים הבוגרים הראו ביצוע נמוך. חלק עשו טוב כמו עמיתיהם הצעירים. התנהגות בלתי צפויה זו הובילה לתת-קבוצה של פרטים מזדקנים שנחקרה מדעית והתגלה כי בזמן עיבוד מידע חדש מבוגרים בוגרים בעלי ביצוע גבוה מגייסים את אותם איזורי המוח כפי שעושים הבוגרים הצעירים יותר, אולם מגייסים איזורים נוספים במוח אשר צעירים וכן אלו שהראו ביצוע נמוך לא הפעילו. חוקרים תהו על גיוס-יתר זה והגיעו למסקנה כללית כי גיוס זה משקף אסטרטגיית פיצוי. בנוכחות ליקויים מפאת גיל וירידה בגמישות הסינפטית המלווה הזדקנות, שוב מפגין המוח את הגמישות הרב-מקורית שלו על-ידי ארגון מחדש של הרשתות הנוירו-קוגנטיביות שלו. מחקרים מראים כי המוח מגיע לפתרון תפקודי זה באמצעות ההפעלה של נתיבים עצביים חלופיים, אשר בדרך-כלל מפעילה איזורים בהמיספרות (כאשר רק אחד מופעל בקרב המבוגרים הצעירים).
תפקוד והתנהגות: למידה, חוויה והסביבה
ראינו כי פלסטיות זו היא מאפיין של המוח המאפשר לו לשנות את המאפיינים הביוולוגיים, הכימיים והפיזיקלים שלו. אולם, כאשר המוח משתנה, תפקוד והתנהגות משתנים בכיוון המקביל. בשנים האחרונות למדנו כי שינויים מוחיים ברמות הגנטיות או הסינפטיות מתחוללים על-ידי מגוון רחב של גורמים סביבתיים וחווייתיים. למידה חדשה ניצבת בלב הגמישות ומוח ששונה הוא אולי הביטוי המוחשי ביותר שלמידה חדשה התרחשה, דבר אשר נגרם על-ידי הסביבה. לימודים חדשים מתרחשים בצורות רבות ומסיבות רבות ובכל זמן במהלך חיינו. לדוגמה, ילדים רוכשים ידע חדש בכמויות גדולות ומוחם משתנה בצורה משמעותית בזמנים אלו של למידה חדשה אינטנסיבית. לימוד חדש יכול גם להיות דרוש בנוכחות של נזק נוירו-ביולוגי שנגרם, לדוגמה בגלל פרכוסים או שבץ, כאשר התפקודים הנתמכים על-ידי אזור מוחי פגוע לקויים, וזקוקים ללמידה מחדש. לימוד מחדש יכול להיות מהותי לפרט ומונחה על-ידי הצמא לידע. ריבוי הנסיבות להתרחשות של לימודים חדשים מעלה את השאלה של האם המוח ישתנה כל פעם שהוא לומד משהו חדש. המחקר טוען כי לא כך הדבר. נראה כי המוח ירכוש ידע חדש, ובכך יממש את הפוטנציאל שלו לגמישות, אם הלימוד החדש מתאים התנהגותית. בשביל שלמידה תסמן פסיכולוגית את המוח, למידה זו חייבת להוביל לשינויים בהתנהגות. במילים אחרות, למידה חדשה מוכרחה להיות רלוונטית וחיונית. לדוגמה, לימודים חדשים המבטיחים השרדות ישולבו על-ידי האורגניזם ויאומצו כהתנהגות, וכתוצאה מכך המוח ישתנה. אולי חשוב יותר היא המידה שבה חוויית הלימוד מתוגמלת. לדוגמה, לימוד חדש בצורה של משחק אינטראקטיבי תורמת מאוד לגמישות המוח ונמצאה כמגבירה את הפעילות של קליפת המוח הקדם מצחית. בנוסף, בהקשר של מתן תמריץ, נזכיר את המסורת להעניק לילדים חיזוקים ותגמולים כאשר הם עסוקים בלמידה.
הבנת המצבים להשפעה על הגמישות
מתי במהלך החיים המוח ישתנה כאשר ייחשף לגירוי בסביבה? נראה כי תבניות גמישות הינן שונות בגילאים שונים ועדיים הרבה לא ידוע לגבי האינטראקציה בין הסוג של פעילות יוצרת פלסטיות וגיל הסובייקט. אף-על-פי-כן, אנו יודעים כי פעילות אינטלקטואלית ומנטלית גורמת לגמישות מוחית כאשר מיושמת בקרב מבוגרים בוגרים ובריאים או מבוגרים בוגרים עם הפרעה ניוונית. חשוב יותר, נראה כי המוח מציית לשינוי שלילי וחיובי גם יחד עוד לפני לידת האורגניזם. מחקרים על חיות מראים כי כאשר ממקמים אמהות הרות בסביבה עשירה ומגרה, מספר הסינפסות של העובר עולה בכמה איזורים במוח. באופן הפוך, כאשר ישנו מתח אור לאמהות ההרות, העובר הציג לאחר מכן מספר מצומצם יותר של נויורונים. בנוסף, נראה כי קליפת המוח הקדם מצחית מגיבה יותר להשפעות סביבתיות מאשר יתר המוח. לממצאים אלה יש יישום חשוב בויכוח של "טבע" נגד "טבע", מכיוון שנראה כי "טבע" עלול לגרום לשינויים בביטוי גנטי עצבי. כיצד גמישות המוח מתפתחת ומהי ההשפעה של אורך הזמן שבו הגירוי הסביבתי מיושם? זוהי שאלה חשובה מאוד מסיבות טיפוליות. מחקר גנטי בקרב חיות מציע תשובות חשובות וטוען כי ישנם גנים שמושפעים אפילו ממשך הגירוי הקצר ביותר, גנים נוספים ממשיכים להיות מושפעים ממשך גירוי ארוך יותר, בעוד אחרים אינם עוברים שינוי כלל או הופכים את מגמת השינוי. למרות שלשימוש המקובל של המילה גמישות יש קונטציה חיובית, פלסטיות מתייחסת לכל הדרכים שבהן המוח משתנה, וחלק מהשינויים יכולים להתרחש יחד עם תפקוד והתנהגות לקויים. אימון קוגנטיבי נראה אידיאלי לגרימת גמישות מוחית. היא מספקת את האימון הסיסטמטי החיוני לביסוס מסלולים עצביים חדשים ולחיזוק הקשרים הסינפטים בקרב תאי העצב שבמסלול. אולם, כפי שראינו, בהיעדר יתרון התנהגותי מוחשי, המוח לא ילמד באפקטיביות. לכן, החשיבות של שילוב של מטרות אישיות ורלוונטיות עם האימון אינו מופרז.
[1]Definition adopted from: Kolb, B., Muhammad, A., & Gibb, R., Searching for factors underlying cerebral plasticity in the normal and injured brain, Journal of Communication Disorders (2010), doi:10.1016/j.jcomdis.2011.04.007
ארצות הברית